איראן, בוטים ודיסאינפורמציה: כך יכולה השפעה זרה לפעול נגד בחירות בישראל

רוב האנשים מדמיינים התערבות בבחירות כמישהו ששולח יד ומשנה קולות. זו הגרסה המפחידה ביותר של הסיפור, ובבחירות כלליות בישראל היא גם מהפחות סבירות, משום שבקלפיות רגילות מצביעים בפתקי נייר שנספרים ידנית. גורם שרוצה לפגוע במערכת בחירות לא חייב לפתור את הבעיה הזאת. הוא יכול לכוון למשהו רך הרבה יותר וזמין הרבה יותר: מה שהמצביעים מאמינים שקורה סביבם.

ביולי 2026 פרסם מבקר המדינה דוח מיוחד על ההתמודדות הלאומית עם השפעה זרה במרחב הדיגיטלי. הממצא המרכזי היה חד: ההיערכות הלאומית לוקה בחסר באופן מהותי. הדוח מתריע שתקופת בחירות היא תקופה רגישה במיוחד, שהנזק האפשרי מניסיונות השפעה זרה מתעצם בה, ושניסיונות כאלה עלולים להשפיע על סדר היום הציבורי ולערער את אמון הציבור בתוצאה. ההערכה הזאת היא של המבקר ולא של NetFortress. היא מצוטטת כאן משום שהיא מסגרת ההתייחסות לכל מה שנכתב בהמשך.

זהו המאמר השני בסדרת אבטחת הבחירות שלנו. החלק הראשון ממפה לאן מתקפת סייבר סביב בחירות בישראל יכולה באמת להגיע: תיבות דואר של מטות, אתרי מידע לציבור, ספקים, והאמון שסביב הספירה. המאמר הזה עוסק במחצית השנייה של התמונה, שבה לא נפרץ דבר והמטרה היא תשומת הלב ולא התשתית.

שלושה דברים שונים שקוראים להם התערבות בבחירות

1. חדירת סייבר: מישהו משתלט על חשבון, על מכשיר, על אתר או על מערכת. זה אירוע טכני עם מענה טכני, והוא או קרה או לא קרה.
2. מבצע מידע: מישהו יוצר או מגביר נרטיב, טענה כוזבת או זהות מזויפת. שום דבר לא חייב להיפרץ בשביל זה, ורובו מתרחש בגלוי, בפלטפורמות ציבוריות.
3. תוצאת השפעה: תשומת הלב זזה, האמון עולה או יורד, אנשים מתנהגים אחרת. זה הקשה ביותר מבין השלושה למדידה, והקל ביותר לטעון בלי ראיות.

השלושה משולבים לא פעם, ובשיח הם נדחסים באופן קבוע למילה אחת. הם אינם מילים נרדפות. תיבת דואר גנובה אינה הוכחה למבצע השפעה, ויכוח תוקפני ברשת אינו הוכחה לפעילות של גורם זר, ואף אחד מהם בפני עצמו לא מלמד שמצביע אחד שינה את דעתו.

מה מבצע השפעה זר באמת מנסה להשיג

המטרות הריאליות צנועות יותר, וברות השגה יותר, מאשר להכריע בחירות.

1. להעמיק שסע שכבר קיים במקום להמציא חדש. דוח המבקר מציין שגורמים עוינים זיהו את הקיטוב בחברה הישראלית כהזדמנות.
2. להגביר חרדה או חוסר אמון דווקא ברגע שבו הציבור ממילא מתוח.
3. לפגוע באמון במוסדות, כך שהודעה רשמית תישקל פחות מאשר שמועה.
4. לבלבל את ההשתתפות או לצמצם אותה באמצעות מידע לוגיסטי או ביטחוני כוזב.
5. להביך מטה בחירות, או לאלץ אותו לבזבז שעות קריטיות בהפרכת משהו מפוברק.
6. לייצר לחץ באמצעות חומר גנוב או דלוף.
7. להרעיש את סביבת המידע עד שמידע מדויק מפסיק להרגיש אמין.

שום דבר מזה לא מחייב לשכנע רוב. הישג טקטי יכול להיות קטן כמו טענה כוזבת שנראית פופולרית במשך שש שעות ביום שבו זה משנה. המאמר הזה אינו טוען שמפלגה, מועמד או גוש מסוימים מותקפים ב-2026. אף מקור רשמי שנבדק כאן אינו אומר זאת, והמצאה כזאת הייתה בדיוק סוג הקביעה חסרת הביסוס שהנושא הזה מזמין.

שרשרת השפעה בשישה שלבים

פרסומים רשמיים ומחקר מקצועי מתארים רצף מוכר. כדאי להכיר אותו כקוראים, משום שכמה מהשלבים נראים מבחוץ ברגע שיודעים במה מסתכלים.

1. איסוף מודיעין ומיפוי קהלים: להבין אילו קהילות קיימות, באיזו שפה הן מדברות ואילו מתחים כבר בוערים בהן. בשלב הזה עוד לא זויף דבר.
2. בניית זהויות: זהויות פיקטיביות, תמונות פרופיל מועתקות או מיוצרות, ביוגרפיות בדויות, או מערך חשבונות שנבנה כך שייראה בלתי מקושר. דוח המבקר מתאר גורמים עוינים שמפיצים מסרים תוך התחזות לגורם מקומי, כך שקהל היעד אינו יודע שהמקור זר.
3. יצירת תוכן: פוסטים מטעים, צילומי מסך מזויפים, תמונות או אודיו שנוצרו במחשב, או חומר אמיתי שנערך בררנית עד שמשמעותו התהפכה.
4. זריעה: השתלת הטענה קודם כול במקום קטן, כמו קבוצת צ׳אט, ערוץ, חשבון שולי או אתר אלמוני, כדי שתקבל סיפור מקור סביר.
5. הגברה והלבנה: חשבונות מתואמים או אוטומטיים גורמים לטענה להיראות כמו עניין אותנטי, והיא נודדת מהשוליים אל משפיענים, עיתונאים ושיחה יומיומית. עד שרוב האנשים רואים אותה, המקור המקורי כבר לא מחובר אליה.
6. ניצול אירוע אמיתי: הצמדת טענה כוזבת לאירוע ביטחוני, לתקלה, להצהרה או לרגע של חדשות מתפרצות, כשכולם מסתכלים ואף אחד לא יכול לאמת דבר במהירות.

התיאור הזה נשמר בכוונה ברמה שמגן זקוק לה. זו מפה, לא מדריך הפעלה, והפירוט המבצעי שהיה הופך אותה לכזה הושמט.

למה איראן היא חלק מהדיון על 2026

שני פרסומים רשמיים ישראליים נושאים את רוב הטענות הקונקרטיות בפרק הזה, וכדאי לדייק במה שכל אחד מהם באמת אומר.

הדוח המיוחד של מבקר המדינה מיולי 2026 קובע שמאז פרוץ המלחמה הגבירו איראן ומדינות וגורמים עוינים נוספים את מאמציהם להשפיע על דעת הקהל בישראל ובעולם, באמצעות רשתות רחבות של בוטים ופרופילים מזויפים שהפיצו תוכן שנועד להגביר את החרדה בציבור ולהעמיק את הקיטוב בחברה הישראלית. הדוח מביא דוגמה מתועדת: בספטמבר 2024 הפיצו איראן וחיזבאללה כחמישה מיליון מסרונים לאזרחי ישראל, ובהם התראת חירום כוזבת להיכנס מיד למרחב מוגן, כדי לעורר בהלה. אותו דוח מציין ש-58 אחוזים מהישראלים מתעדכנים בחדשות לעיתים קרובות דרך הרשתות החברתיות, וזה חלק גדול מהסיבה שהודעה כזאת עושה דרך.

בנפרד, שב״כ ומערך הסייבר הלאומי דיווחו על מאות ניסיונות תקיפת סייבר נגד אישים ישראלים בשנה שקדמה לפרסום, ובכללם ניסיונות המיוחסים לגורמי מודיעין איראניים לחדור לחשבונות דואר ומסרים באמצעות פישינג ממוקד. כאן נפגשות שתי המחציות של המאמר הזה. תיבת דואר של עיתונאי, טלפון של יועץ או חשבון מסרים של איש ציבור אינם תשתית בחירות, ופריצה אליהם אינה משנה ולו קול אחד. היא כן מספקת למבצע השפעה חומר אותנטי, קול אמין, או שניהם.

גבולות המקורות האלה ראויים לתשומת לב לא פחות מתוכנם. הם מייחסים פעילות מתועדת ומסוימת לגורמים מזוהים. הם אינם מתירים לאיש לתאר כל חשבון אנונימי, כל ויכוח לא נעים או כל פוסט פוליטי כוזב כאיראני.

בוטים הם כלי שימושי, אבל בוט אינו סוכן זר

לפחות ארבעה דברים שונים מכונים בוטים, וההבדל ביניהם משנה.

1. חשבונות אוטומטיים שמפרסמים או משתפים לפי לוח זמנים, בלי אדם שעומד מאחורי כל הודעה בנפרד.
2. חשבונות אנושיים מתואמים, שמפעילים אנשים אמיתיים לפי תדריך משותף.
3. זהויות פיקטיביות, שעשוי להפעיל אותן אדם, תוכנה, או שניהם בזמנים שונים.
4. משתמשים אמיתיים שמאמינים לטענה כוזבת ומעבירים אותה הלאה. הם אינם חלק משום מבצע, ובדרך כלל הם עושים את רוב העבודה.

דוח המבקר גלוי לב באופן חריג בנוגע לקושי בייחוס. ניסיונות ההשפעה מתרחשים במרחב האזרחי הגלוי של הרשתות החברתיות, שבו מעורבבים משתתפים ישראלים וזרים, וקשה באמת גם להתחקות אחר מי שפרסם משהו וגם לדעת אם מדובר בגורם זר עוין או פשוט בחלק מהשיח המקומי. היקף פרסום גבוה אינו ראיה. דעה שנתפסת כפוגענית אינה ראיה. חשבון שנפתח לאחרונה אינו ראיה. כשגוף ביקורת לאומי מתאר את הייחוס כבעיה קשה עבור המדינה, זו אינה בעיה שקורא פותר מתוך עמוד פרופיל.

בינה מלאכותית משנה עלות והיקף יותר מאשר מניע

דוח המבקר מפרט מה כלי הבינה המלאכותית משנים. גורם עוין יכול לייצר תוכן אמין ומותאם לקהל היעד, טקסט, תמונות ווידאו, בהיקפים גדולים, בהשקעה נמוכה ובתוך זמן קצר; לעקוף מחסומי שפה ותרבות; וליצור בקלות זהויות פיקטיביות רבות שיהדהדו את אותם מסרים באופן שיטתי, מה שגם מחזק את האותנטיות הנחזית שלהן וגם מקשה על חשיפתן.

זה שינוי בכלכלה של המבצע, לא במניע. המניע להתערב מקדים בהרבה את הכלים. זו גם אינה ערובה להצלחה: התוכן עדיין צריך להגיע לאנשים, עדיין צריך שיאמינו לו, עדיין צריך להגיע ברגע שבו זה משנה, ועדיין נשען על שסע שקיים ממילא. התייחסות לבינה מלאכותית כאל גורם מכריע אוטומטית נותנת ליריב קרדיט שהוא עוד לא הרוויח.

פריצה ודליפה: כשחומר אמיתי ומזויף מתערבבים

לפריצה ודליפה יש דפוס שכדאי לזהות מבחוץ. חשבון או תיבת דואר נפרצים, בדרך כלל דרך פישינג או התחזות עסקית בדוא״ל ולא דרך משהו אקזוטי. לאחר מכן משוחררים מסמכים אותנטיים באופן בררני, ברגע נבחר ובתוך מסגור נבחר. הבחירה והתזמון עושים את רוב העבודה: חומר אמיתי שמוצג בלי ההקשר שלו עלול להטעות ביעילות רבה יותר מהמצאה, ובאופן עקרוני אפשר לשלב בין מסמכים אמיתיים גם פריטים מזויפים, מה שמקשה על בדיקת כל מסמך בודד.

כקוראים, האינסטינקט המועיל הוא לשאול מה דליפה משמיטה ולא רק מה יש בה, ולשים לב כשחומר מגיע בתזמון נוח מכדי שאפשר יהיה לבחון אותו כראוי.

ההודעה המסוכנת ביותר עשויה להיראות רגילה לגמרי

תוכן השפעה שעובד כמעט אף פעם לא נראה כמו תעמולה. הוא נראה כמו משהו ששכן העביר הלאה. הדוגמאות הבאות הן המחשות היפותטיות ולא דיווח על אירועים מאומתים, למעט אחת שמסומנת ככזאת.

1. הודעה שמועברת הלאה ולפיה מיקום קלפי השתנה.
2. התראת חירום שלא הגיעה משום מערכת רשמית. פרשת המסרונים מספטמבר 2024 שתוארה למעלה היא הגרסה המתועדת של הדוגמה הזאת.
3. צילום מסך שמוצג ככותרת של גוף חדשות אמין, שאותו גוף מעולם לא פרסם.
4. הקלטה קולית המיוחסת לאיש ציבור.
5. פוסט מחשבון שנשמע מקומי, שכשבודקים אין לו היסטוריה בכלל.

איך לא להפוך לחוליה בשרשרת ההפצה

ההגברה היא השלב שבו אנשים רגילים באמת מעורבים, והיא השלב היחיד שקורא יכול לעצור בעצמו. שום עצה כאן אינה תלויה בעמדה הפוליטית שלכם.

1. לכו למקור המקורי ולא לצילום מסך שלו. צילום מסך הוא טענה על מקור, לא המקור עצמו.
2. בדקו אם הגוף שמיוחסת לו הודעה אכן פרסם אותה בערוץ שלו. בכל מה שנוגע למיקומי קלפי, שעות או נהלים, הכתובת היא מידע הבחירות הרשמי של ועדת הבחירות המרכזית, ולא תמונה שהועברה בקבוצה.
3. הצליבו טענות דחופות מול יותר ממקור חדשותי אמין אחד לפני שמתייחסים אליהן כעובדה.
4. האטו כשמשהו מכעיס או מפחיד אתכם. התגובה הזאת היא מנגנון ההפצה, וכמה דקות מוציאות ממנה את רוב הערך.
5. התייחסו למספר עוקבים, לייקים ונפח תגובות כראיה חלשה לאותנטיות. זה החלק הקל ביותר בתמונה לייצור מלאכותי.
6. דווחו על התחזות ועל פעילות סייבר חשודה בערוצי הפלטפורמה ובערוצים הרשמיים המתאימים. דוח המבקר מציין שכיום אין בישראל גורם רשמי אחד שאליו הציבור יכול לפנות כדי לדווח על חשד לניסיון השפעה זרה, וזה אחד הפערים שהוא מעלה.

מה עסקים יכולים ללמוד ממבצעי השפעה בבחירות

שום דבר מזה אינו בעיה של בחירות בלבד. הטכניקות הן אותן טכניקות שמופעלות נגד עסקים ישראלים מדי שבוע, מכוונות למטרה אחרת.

1. התחזות עובדת על חברות מאותה סיבה שהיא עובדת על מצביעים: אנשים נותנים אמון בשם מוכר מהר יותר מכפי שהם בודקים אותו.
2. חשבון הנהלה שנפרץ הוא בעיה תדמיתית לא פחות מבעיה אבטחתית, משום שהוא מעניק לתוקף קול אמין בתוך מערכות היחסים הקיימות שלכם.
3. ספקים, לקוחות ועובדים יגבירו כל דבר שנראה לגיטימי, בלי שום כוונה לגרום נזק.
4. הדרכת מודעות שנעצרת ב״אל תלחצו על קישורים״ אינה מלמדת דבר על אימות, וזו המיומנות שבאמת שוברת את השרשרת.

המענה המעשי אינו זוהר, והוא זהה בשני צדי המאמר הזה: אימות רב-שלבי עמיד בפני פישינג על החשבונות שנושאים סמכות, הדרכות מודעות אבטחת מידע שמלמדות אנשים איך לאמת בקשה ולא רק לפחד ממנה, ואבטחת סייבר מנוהלת ששומרת על בקרות הזהות, הדוא״ל ונקודות הקצה במצב עובד ולא במצב מתועד.

NetFortress מסייעת לעסקים קטנים ובינוניים בישראל ליישם בדיוק את הבקרות האלה. אף ספק לא יכול לחסן אדם מפני שקר משכנע, ואיש לא צריך להבטיח זאת. מה שכן אפשר להשיג הוא שהחשבונות שלכם יהיו קשים יותר להשתלטות, והאנשים שלכם קשים יותר לדחיפה.